HPotterIL@gmail.com מצב הירח
Draco Dormiens Nunquam Titillandus
שם משתמש:   סיסמא:  



פן פיקשן


קשירהקסי פגסי
01/08/2004 17:07

הארי היה נסער. הוא הרגע ראה את אביו, אמו וסריוס!!!.הוא פתח את דלת החדר בתנופה, וירד לחדר האוכל. אף אחד  לא היה שם. בלי הרבה מחשבה, הוא עלה לחדר של סנייפ, ופתח את הדלת.

"רון, הרמיוני, אתם חייבים לבוא."

כולם הסתכלו בו בעניין.

"מה קרה הארי?." שאל רון.
"בואו! אתם חייבים לשמוע מה..."

הוא שתק. הוא לא היה בטוח שמותר לו לספר. לפחות לא ליד כל האנשים, אבל. האם לרון והרמיוני מותר לשמוע?...
"כן" הוא שמע את דמבלדור במוחו...
"מותר להם לשמוע" הוא ידע שדמבלדור מדבר איתו דרך הערוצים של גריפינדור...
"אז... אתה צאצא של גריפינדור? " שאל הארי, גם הוא דרך ערוצי גריפינדור.
"כן. עכשיו, רוץ, ספר להם!"

הארי, רון והרמיוני ירדו למטה, ושם, בחדרו,הארי סיפר להם הכל...

"אז..." אמרה הרמיוני...
"אתה רוצה להגיד... ש... האריה הזה יכול לדבר?" אמרה בעודה מסתכלת על הטבעת, שבידו של הארי.
"בוודאי שאני יכול לדבר" נשמע קולו הנעלב של אריק.
"אני כמעט כמו אריה אמיתי"

ובאומרו זאת, קפץ מהטבעת של הארי.
הוא נראה כמו פסל גדול ומוזהב של אריה,עם עיניים עשויות אבני  אודם...

"אתה... יכול לצאת" אמר הארי בתדהמה.
"כן"

'מעניין מה יקרה אם אני אוציא את הטבעת' חשב הארי.
'הוא יחזור אליה או לא?'

הארי ניסה להוציא את הטבעת בכל כוחו, אך לא הצליח.

"זה לא ילך בחורצ'יק" אמר לו אריק.
"אי אפשר להוריד את זה! זה לא ירד לך בחיים,אה... ואם אתה מאורס עד שארוסתך לא תפסיק לאהוב אותך, זה לא ירד מידה"
"אוה... נדמה לי שכבר אמרתי לך משהו, בנושא הארוסה שלי"
"אתה מאורס?." שאל אותו רון בחלחלה.
"נראה לך? רק אמרתי לו שזה לא ממש חיוני לעכשיו ההסברים על הארוסה שלי"
"ואני עניתי לך שאני עושה רק מה שאומרים לי!!!"

      הימים עברו. באחד הימים, סנייפ לימד את הארי, רון, הרמיוני וג'יני, את קסם ה"קשירה".

"אתם יכולים להקשר למישהוא, והוא יעביר אתכם למקום מסוים, גם אם אינכם יודעים להתעתק, על ידי כך שהאדם, שאליו נקשרתם יתעתק" אמר להם סנייפ בהקדמה
"זה לא אמור להיות מסובך! אך, זכרו! ככל שהקוסם יותר חזק, כך קשה יותר לקשרו. בדרך כלל, אם הקוסם חזק מאוד,זה יכול להיות אפילו בילתי אפשרי..."

ואז החלו התרגילים.


"אמרו אחרי, ט?איו?ס"
"ט?איו?ס"  חזרו אחריו, רון, הרמיוני, הארי וג'יני.
"יופי.עכשיו עם שרביט. הארי נסה אתה על... הרמיוני. אמור ט?איו?ס, תוך, שאתה מצביע עליה בשרביטך "
"ט?איו?ס" ביצע הארי את ההוראות...

הוא הרגיש, כאילו חבל בילתי נראה נכרך סביבו, ולפי הבעת פניה של הרמיוני
גם היא חשה כך.

"מה אתם מרגישים?" שאל סנייפ.
"כאילו חבל נכרך סביבי." ענה הארי.
הרמיוני אשרה את דבריו במנוד ראש.
"טוב. זה אומר, שהצלחת, הארי. כל הכבוד."
סנייפ הסתכל על הארי בחיוך.

"אז. עכשיו הרמיוני, נסי א?ת... הארי"

"טאיוס" אמרה הרמיוני

הארי נקשר

"הצלחתי! " קפצה הרמיוני משמחה.
"אוה. זה או שאת ממש חזקה, או שהארי נחלש, או ש..."

פיו של סנייפ נמתח לחיוך שובב.

"כן. זה יותר הגיוני, מכל האפשרויות, שאמרתי"

דממה השתררה בחדר. כולם חיכו למוצא פיו של סנייפ. הוא נראה מהורהר.

"ממממ... נעשה ניסיון! רון, נסה אתה לקשור את הארי"

"טאיוס" כיוון רון את שרביטו לכיוון של הארי.

כלום לא קרה.

"נו..." שאל סנייפ במתח.
"כלום לא קורה" אמר הארי.
"יופי. אז, זה אחת משתי האפשרויות" אמר סנייפ.
"טוב. נסה רק עוד פעם"
" טאיוס "
כלום לא קרה גם הפעם.

"יופי. טוב.  רון,  קשור את... הרמיוני!"
זה לא הצליח לו.
"פרופסור. נראה לי שאני לא ממש עושה את זה טוב." אמר רון.
"לא. אתה עושה את זה מצוין. זה רק מוכיח...עכשיו נסה את ג'יני" ענה לו סנייפ בחיוך.
"טאיוס"

זה הצליח לו.

"יופי. אתה רואה? אין בך שום פגם" חייך אליו סנייפ בטוב לב.

הארי רון והרמיוני התבוננו בסנייפ בתדהמה.

'משהו עובר עליו.זה בטוח!' חשב הארי, כמובן, אחרי שחסם את ערוצי גריפינדור.
'מה, קסי ואודט עד כדי כך משגעות אותו? '

"עכשיו. ג'יני על רון"
"טאיוס"
"מעולה ג'יני" הוא חייך גם אליה.

***

"היום, עלו לחדרי"  אמר להם סנייפ אחרי ארוחת הערב...

הם עלו לחדרו של סנייפ.

"דמבלדור ביקש להודיע ש... אתם חוזרים לכיכר גרימולד"

הארי שתק, וסנייפ התבונן בו לראות איך יגיב.הוא התבונן בו, והתבונן בו, והתבונן בו...

זה היה נראה כאילו הוא מצפה לאישור ממנו, שהוא יכול להמשיך.

"נו... ו..." אמר הארי.

סנייפ הסתכל בו מופתע מעט.

"טוב. אתם תאלצו לארוז שנית את מזוודותיכם. שבוע הבא אנו עוזבים"
הארי יצא מהחדר.

סנייפ קדח בו חורים.

"מה קרה?" שאל רון, לאחר שנכנסו לחדרו של הארי...
"למה הוא הסתכל בך כך?"
"אולי" העלה הארי השערה.
"הוא ציפה שאני אתנגד, אתם יודעים, עם סריוס וכל זה."
"גם אני ציפיתי שתתנגד" אמרה הרמיוני.
"באמת. איך זה לא קרה?" שאל רון.
"יש לי את הטבעת.  שכחתם? אני אוכל להזמינו מתי שארצה...ו... אני לא יודע.מאז שקיבלתי אותה,  אני מרגיש יותר אמיץ.  וולדמורט כבר לא מפחיד אותי.  לא אכפת לי שהוא יהיה כאן ועכשיו"

"הארי!תשתוק טוב? אני לא זקוק לזה עכשיו!!!" אמר רון ברוגז ובפחד.
"טוב. אתם שאלתם, אני עניתי" אמר הארי.
הוא שתק רגע, ואז הוסיף:
"אתם יודעים, הרבה פעמים תהיתי, כיצד זה, שההורים שלי לא פחדו להלחם בוולדמורט. עכשיו, אני יודע את התשובה"
"והיא..." שאלה הרמיוני בשקט.
"הטבעת. היא נותנת אומץ, מחזקת בך את התכונה הזאת של גריפינדור"
"נכון מאד הארי" אמר אריק בקול רך.

בימים האחרונים, הארי התרגל לכך, שמדי פעם אריק היה נכנס לשיחות שלו, אבל הוא ביקש ממנו, שלא יעז להיכנס בזמן שהוא מדבר עם מישהוא אחר מלבד רון והרמיוני. הם היחידים שידעו על הטבעת. בקשר לאודט וקסי, הוא לא היה בטוח, אבל גם לא ממש התחשק לו לשאול.

"חוץ מזה,  אתה זוכר, שבשנה הקודמת, במחלקת המסתורין, בעצם מחוץ לה. כשוולדמורט ודמבלדור נלחמו, וולדמורט קיבל מגן של סלית'רין?" העיר אותו אריק משרעפיו.
"איך אתה יודע?" שאל הארי.

הוא כבר לא היה מופתע. הרבה דברים אריק ידע, אבל תמיד הוא שאל איך, זה עניין אותו.

"אני חלק מגופך הארי. כל עוד אתה לא חוסם את ערוצי גריפינדור
שלך, אני יודע מה אתה מרגיש, חושב, עברת, וכולי וכולי"

"הא... טוב... בכל אופן, אני זוכר, נו... אז?..."
"טוב... אז... גם אתה תוכל לקבל מגן כמו שלו, אבל על שלך יהיה אריה.(הערה) יש את זה לכל צאצא של אחד מארבעת המקימים בסמלו"
"באמת? איך אני עושה את זה?"
"אתה אומר 'זמן מגן'"
"אוה... תודה"

                                          ***

הימים עברו.הארי ניצל את הימים לשיטוט בסימטאת דיאגון. הוא שוטט בדרך כלל לבד.
יום אחד הוא הילך בסמטא.
לפתע הוא שמע קול בכי של ילדה.הוא נמשך אל הקול כמו בקסם.הוא
התקרב.

לפתע...

הוא ראה...

לפרק הקודםלפרק הבא



חזור לדף הפן-פיקשן