כל היום אכלתי כמו חמור קסם לעסתי שרביטים וגם ננתי קצת לטומי קפצתי קצת להוגורטס עם תנשמות בתעופה וקווידיץ כל היום הייתי שם במצח כל צלקת ששמו לי בידיים שם במצח ומחכה שתעלם שנתיים שם במצח חיות עם שרביטים ועם כנפים שם במצח ואז קצת מפסיק אך פתאום התגלתה הרמיוני ולי אמרה הי כן היא אמרה הי ימלעון די כבר עם הצלקות וממחר הי כן ממחר הי אתה מפסיק עם הצלקות הופה הארי סטייל........ הארי סטייל.........הארי סטייל........הארי סטייל.........הארי סטייל
לקחתי את דמבלדור להסתכל על וולדמורט הם חטפו כריזות והתחילו קרבות. הארי
נדחק מנסה לראות מנסה לראות תקרב. פתאום שיתק הארי את וולדמורט והם ניצחו הם ניצחו כאן הי
כל היום אכלתי כמו חמור קסם לעסתי שרביטים וגם ננתי קצת לטומי קפצתי קצת להוגורטס עם תנשמות בתעופה וקווידיץ כל היום הייתי שם במצח כל צלקת ששמו לי בידיים שם במצח ומחכה שתעלם שנתיים שם במצח חיות עם שרביטים ועם כנפים שם במצח ואז קצת מפסיק אך פתאום התגלתה הרמיוני ולי אמרה הי כן היא אמרה הי ימלעון די כבר עם הצלקות וממחר הי כן ממחר הי אתה מפסיק עם הצלקות הופה הארי סטייל........ הארי סטייל.........הארי סטייל........הארי סטייל.........הארי סטייל
לקחתי את דמבלדור להסתכל על וולדמורט הם חטפו כריזות והתחילו קרבות. הארי
נדחק מנסה לראות מנסה לראות תקרב. פתאום שיתק הארי את וולדמורט והם ניצחו הם ניצחו כאן הי
נמאס לי מכולם.
נמאס לי במיוחד מאמא שלי. לא רוצה שיחליטו בשבילי מה אני יעשה. לא רוצה שיעבירו עליי כל היום ביקורת. לא רוצה.
זו הדרך שלי אז בחייאת. תני קצת כבוד תפסיקי כבר לזלזל בה כל הזמן. תפסיקי להגיד לי כמה אני לא טובה. כמה הית רוצה שאני אהיה אחרת.
תפסיקי לשים מתחת למיקרוסקופ כל מעשה שאני עושה ותפסיקי לנתח אותו בצורה הכי שלילית שיש!!
את גורמת לי להרגיש ככה חרא עם עצמי ועם כולם. מתי תביני סופסוף למה באמת אנחנו לא כמו אמא ובת רגילות. וזה לא בגללי. באמת שהשתדלתי את כל ההשתדלות כדי שזה יהיה ככה, אבל את לא נתת לזה להיות ככה.
תפסיקי לחשוב שאני ילדה עם אגו נפוח נפוח ששומרת מלא סודות מההורים שלה, שלא שמה על אף אחד, שאין לה כבוד, ושאני הכי אבל הכי הכי שטחית שיש.
תפסיקי. זה שובר אותי.
מי את שתחליטי איזה סוג בנאדם אני?
פעם ראית אותי מתנהגת עם חברות?
ולמה את תמיד חייבת להתערב בחיסים ביני ובין אחותי?
נכון, הם לא היו טובים אבל אני משתדלת לשפר אתזה ולוקח לי זמן. זה קשה ממש, לא תאמיני. אבל כשאת עסוקה בלההעיר ביקרות שאני לא שמה על אחותי ואני אגואיסטית כלפיה ובלהבלהבלה כבר לא באלי להשתדל יותר. באלי להפסיק ולהתייאש.
את מייאשת.את יודעת?!
את מעולה בלמתוח ביקורת על אנשים ולא חושבת כמה זה פוגע בהם. כמה זה נכנס להם עמוק עמוק עמוק ללב. כמה זה משגע אותם,אותי. כמה אני בוכה בגלל זה אחר כך בלילות כי כן, למרות שאת חושבת שיש לי לב מאבן אני דווקא נפגעת מדברים כאלה בקלות.הכי בקלות שיש. כשאומרים לי דברים כאלה זה נשאר אצלי חרוט עמוק עמוק בלב. וזה כואב. אוהו כמה שזה כואב.
ואני יודעת שזה לא עוזר שאני כותבת פה אבל היתי חייבת לפרוק.
וכתבתי אתזה פה ולא בפורום דיבורים כי לא מתחשק לי שאף אחד יראה אתזה.
אבל אם מישו בכלזאת ראה.
אז בבקשה בבקשה בקשה לא להתייחס לזה. אם הייתי רוצה שייתיחסו הייתי כותבת בפורום דיבורים.
:,(
אני לא יודעת מה עובר עלי. בוכה וצוחקת.
ואני כלכך מרחמת עליה שהיא אמרה את הדבר הכי הכי קטן בעולם ובום התחלתי לבכות כאליו אפשר לחשוב מה קרה. כי לעזאזל זה בכלל בכלל לא בגללה, זה כי יותר מידי דברים התרכזו אצלי בזמן האחרון.
אני לא רוצה לאכזב ואני לא עושה אתזה בשבילי אלא בשבילה כי כואב לי לראות אותה מתאכזבת מהם. עד שאני סופסוף קצת עושה לה טוב עם זה אני רוצה להמשיך. ואני מפחדת לאכזב כלכך מפחדת.. אני בוכה אחרי זה רק כי היא התאכזבה ואולי גם אני קצת.
ואני בזמן האחרום בנאדם לא רגיש לאחרים. אני פוגעת ואז מתכנסת בעצמי ולא מדברת כי לא באלי לראות אותה נפגעת. אני יודעת שאם היא הייתה עושה לי אתזה היייתי צורחת מתיבכול. זה הכי פוגע שאפשר ואז אני עם פנים אדישות כל היום, ממשיכה לפגוע ולירות חיצים.
פאק, מתי כל זה יגמר?!
אז בנתיים אני ממשיכה לחייך לכולם ולהיות עליזה כשאני לא. לכתוב סמיילים ולצחוק ברגעים שבא לי לבכות.
ואני מנחשת שהיא לא יודעת מה עובר עליי שרגע אחד אני אדישה כלפי כולם, לא מחייכת ובלי מצברוח למרות שרק לפני דקה הייתי הכי הכי שמחה בעולם ומאושרת.וגם אני לא יודעת מה עובר עליי, אז איך אני יגיד לה?!
לא מסכימה לעצמי לאכזב אותה. לא שוב. נמאב לי לראות אותה שבורה מהם. אני רואה שהיא לא מפגינה אתזה כלפי חוץ אבל זה עצוב לה. היא מתוסכלת ולא יודעת מה לעשות. היא פחות או יותר מבוישת בגללם.
לעזאזל. לך מפה. רוצה לשכוח אותך. למחוק אותך מכל הזיכרונות. מפחדת לחשוב עלייך. מפחדת להיזכר. כי אולי אני יתגעגע. מפחדת להתקרב לנושא הכואב הזה שוב. יש זיכרונות גרועים ממנו.
"די.שילכו מפה. לא רוצה לראות אותם. גם לא אותך. לעזאזל. לך!" אני צרוחת עליו בכל הכוח שלי. והוא נשאר רגוע. זה יותר מרתיח"לך כבר לך מפה. עוף מהחיים שלי. אתה והיא והחבר האידיוט שלך. פשוט לכו. אני לא צריכה אותכם!!!!!!!"
והוא בשקט שלו, עם העדינות, רגוע עדיין. הוא מבין אותי. לעזאזל יותר מידי.
אני ממשיכה לצרוח עליו את כל הקללות שיש והוא לא מתעצבן.
"די כבר.תפסיק להיות טוב. די. תגיד לי שאני מגעילה. שהרסתי הכל שאני אגואיסטית. שאתה שונא אותי. שאני הילדה הכי לא אכפתית בעולם. תצרח עליי בחזרה קללוטת. זה מגיע לי לעזאזל.!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!"
אני צורחת ואז פתאום מפסיקה לצרוח ובוכה בטירוף.
"די.לך" אני ממלמלת ומתיישבת. הוא מתקרב,רך כמו תמיד.
"אני מטומטמת"
"לא, את לא. הודיה,מה קרה?"
"אני לא אכפתית. אני אגואיסטית. הרסתי הכל. וכמעט הרסתי לך את החיים. פגעתי ביותר מידי אנשים. אני מפגרת".
"את לא." הוא תקיף
"זה סתם כי אתה לא מכיר אותי.."
"אני מכיר אותך כמעט כמו שאת מכירה את עצמך. את יודעת אתזה."
"אוף."
"מה קרה, הודיה?"
ולמה לעזאזל, את שמכירה אותי כלכך טוב לא שמה לב לזה?! מבחינתך אני הייתי האדם המאושר עלי אדמות ונשארתי ככה. לא בודקת מה איתי.
לעזאזל, אכפת לך בזמן האחרון רק מעצמך. ומאיך שיסתכלו עלייך אחרים.
את מתעסקת רק בצרות של עצמך. ואני כמו אידיוטית עוזרת לך ושמה כשאת צריכה אותי.
אוף.מה עובר עליי לעזאזל?!
נמאס לי שהיא לוקחת לי את המקומות שלי. שלוקחת את הקרדיט על העבודות שאני התאמצתי בשבילם.
שבאותם רגעים פשוט באלי לברוח ולבכות.
ולעזאזל, למה כשאת שואלת "מה קרה"?
אני באמת יגיד לך. פאק. תסתכלי על עצמך. על ההתנהגות שלך. רק ככה תביני מה קרה.
לא באלי לרוץ ולצרוח. לא באלי לצרוח בכלל.לא באלי לבכות.לא באלי שהיא תשאל מה קרה.לא באלי שהיא תראה שהיא שמה לב. לא באלי שהוא יגיע עכשיו. לא באלי עכשיו לקבל סמסים ממך.לא באלי לישון למרות שאני קרועה מעייפות.לא באלי לצעוק על מישו. לא באלי להרביץ ולהוציא את כל הכעסים. כבר עשיתי את כל זה עד עכשיו. לא נשאר לי עוד כח. רוצה רק לשבת עכשיו בשקט. בלי לזוז ולהסתכל על הקירות.או בחלון. ככה מלא זמן, ימים שלמים.
כבר נמאס לי להיות במרוץ של לספק את הסחורה,את כל מה שדרוש ממני. כל מה שכולם רוצים..לבכות כי פספסתי.
רוצה פעם אחרת לעשות באמת מה שאני חושבת שהוא נכון.
לא רוצה לאכזב.לא רוצה לאכזב.
אוקי.זו הייתה שיחה מוזרה.ממש מוזרה.
"הודיה את מקנאה."
"אני לא"
"את כן, תפסיקי להתכחש לזה."
"אני לא, תעזוב אותי"
"הודיה,זה לא בושה"
"זה כן ואני לא"
"אוקיי, כשתגמרי לשקר לעצמך ולי תגידי לי."
"אני לא מקנאה"
שתיקה
"באמת."
שתיקה
"אתה חושב שאתה מבין אותי יותר משאני מבינה את עצמי?!"
שתיקה
"אני-לא-מקנאה!!!!!!!"
שתיקה
"טוב, אני כן"
"אני רואה שנגמרו לך השקרים"
"מצחיק מאוד.החוש הומור שלך דפוק."
"הודיה, אני רציני. זה לא בושה. זה קורה לכל אחד."
"זו בושה. נקודה"
"זה לא. את סתם משלה את עצמך."
"יודע מה? אוקיי. אתה צודק. אני מקנאה אני הכי קנאית בעולם וזהו נמאס לי.אני קנאית קנאית קנאית ואני לא מתביישת בזה".
שתיקה
"או שכן. פאק. אני מתחילה לבכות לו "אסף,אני לא רוצה יותר.לא רוצה להיות קנאית. לשנוא כלכך את החברה הכי טובה שלי. לקנאות בה.אוף אסף!"
באסה שאת היחידה שחושבת ככה..:-[
מה רע בלבכות כשעצוב??
אני בטוחה שאני לא היחידה... / תחימודי - 27/12/2012 07:20
איך אפשר.. את אדם כ"כ מיוחד...
תאמיני לי שיש עוד הרבה אנשים שאת חשובה להם...
ואני מכירה לפחות עוד אחד כמוני.....
מותר לבכות שעצובים זה אפילו טוב...
אבל צריך ללמוד לחייך אח"כ....
כי לבכות משחרר.. אבל בשלב מסויים הוא רק גורם להתבאס יותר... אז צריך לבכות ואז לעבור לחיוך...
אפילו חיוך קטנטנצ'יק...
לא.אני "שטחית שעסוקה כל היום באגו הנפוח שלי ולא אכפת לי לפגוע באנשים שהם לא אני.."
ולעזאזל יכול להיות שזה פאקינג נכון.שאני פוגעת באנשים בלי לשים לב בכלל.
אוףאוףאוף.:'(:'(:'(
לפעמים לא כלכך קל להעלות חיוך אפילו הכי קטן אחרי בכי גדול..:'(
לק קל להעלות חיוך... אבל צריך לנסות.. גם אם בהתחלה יוצא מזוייף... בסוף יצא אמיתי...
זה קשה אפילו קשה מאוד....
תקשיבי לי טוב!!!
את לא בחורה כזאת כמו שאמרת למעלה ממש לא!!!
אבל אם את חושבת שכן.. או שמישהו העיר לך...
אל תקחי את זה בצורה כזאת...
זה כנראה מה שהיה... ומה שהיה היה... תחשבי מה את יכולה לעשות מעכשיו....
איך את יכולה להתקדם ולהשתנות בשביל עצמך....
לא בשביל אחרים.... בשביל עצמך בלבד!!!
כדי שיהיה לך טוב ושמח...
שתהיי שלמה עם עצמך!!
זה לא תהליך קל.... זה תהליך ארוך וקשה.... אבל בסוף מצליחים.....
את לא פוגעת באנשים... ולהגיד לעצמך שאת חרא לא יעזור לך בכלום... רק יבאס יותר...
תמצאי בעצמך את הנקודת אור הקטנה... ותחייכי!!
כי את יצור קטן ומדהים...
ואני אישית לומדת ממך המון...
כל היום אכלתי כמו חמור קסם לעסתי שרביטים וגם ננתי קצת לטומי קפצתי קצת להוגורטס עם תנשמות בתעופה וקווידיץ כל היום הייתי שם במצח כל צלקת ששמו לי בידיים שם במצח ומחכה שתעלם שנתיים שם במצח חיות עם שרביטים ועם כנפים שם במצח ואז קצת מפסיק אך פתאום התגלתה הרמיוני ולי אמרה הי כן היא אמרה הי ימלעון די כבר עם הצלקות וממחר הי כן ממחר הי אתה מפסיק עם הצלקות הופה הארי סטייל........ הארי סטייל.........הארי סטייל........הארי סטייל.........הארי סטייל
לקחתי את דמבלדור להסתכל על וולדמורט הם חטפו כריזות והתחילו קרבות. הארי
נדחק מנסה לראות מנסה לראות תקרב. פתאום שיתק הארי את וולדמורט והם ניצחו הם ניצחו כאן הי
לדף הקודם
