פן פיקשן
בקי המושגעת.יקיר האגריד
24/09/2005 22:42 הלגה דשדשה ברחובות יורק. העיר הזו הייתה חביבה בעיניה, בכל מקרה יותר מביתה.
במשך ימים היא נדדה בבוץ ובדרכים וניזונה מפירות ושורשים. היא לא העיזה לנסות לשחרר את אדוורד מהקללה אפילו לא בשיקויים, היא הייתה בטוחה שזה עלול להשתבש.
היא נכנסה לעיר די בקלות- ילדות מוזנחות היה מראה רגיל לחלוטין, אם כי אנשים לא התייחסו אליהן בעין יפה משום שחששו שיגנבו מהן.
וזו בדיוק הייתה הבעיה של הלגה- היא לא התכוונה לגנוב, גם אם תרעב.
לאדוורד זו לא הייתה בעיה משום שהוא היה קרפד...
הלגה הרגישה את עצמה בודדה בעיר הגדולה, אך התחזקה מנוכחתו של אדוורד.
והחשוב מכל היא הייתה חופשייה.
בטנה הביעה מורת רוח על כך שהלגה מייחסת יותר חשיבות לחופש מאשר לאוכל. היא עצרה ליד דוכן שמכר לחמניות. היא הביטה בדוכן מיוסרת, נאבקת בין מצפונה לבין בטנה.
לבסוף המצופן ניצח והיא התיישבה על הקרקע נאנחת מרעב. אדוורד ניסה לקרקר קרקור מעודד.
אם היא לא הייתה כל כך רעבה היא הייתה חושבת על מה תעשה עתה בחייה, אך קודם כל עליה לדעת מה תעשה בבטנה.
היא ישבה וליטפה את אדוורד כעשר דקות כשלפתע האשה המוזרה ביותר שראתה אי פעם דרכה עליה.
"אחחח!" צעקה הלגה, האישה עצרה ובהתה בה.
האישה הייתה שמנה כל כך שרוחבה על על גובהה, ושמתה הפשוטה הייתה מקושטת בעלי סרפדים ועל ראשה, ראשה היה כל כך מגוחך. זה היה נראה כאילו חבשה בואש מת לראשה וזה גם הריח כך.
אחרי דקה של בהייה הדדית האישה הפטירה בקול גס וחוקרני שכמעט נשמע גברי ומהיר כל כך שהלגה התקשתה לעקוב אחרי דבריה. אם כי חצי מהם היו שטויות: "אוי, מרקורי כל יכעס עלי! סליחה מרקורי!" והיא עוזרת למישהו דמיוני לקום ואז פונה להלגה: "מרקורי לא אוהב כשאני מפריעה לאנשים. סליחה סליחה!"
מול פניה של הלגה ההמומה האישה השליכה את עצמה לרגליה והתחננה. הלגה ענתה במגומגם: "זה בסדר... זה לא כל כך נורא...."
האישה המוזרה קמה על רגליה במהירות מדהימה ופלטה במהירות: "איזה יופי! מרקורי עכשיו מחייך אליי! את רעבה מאוד! נכון? אולי את רוצה לאכול? אה, ומרקורי הזכיר לי להגיד לך שקוראים לי בקי. ככה הוא קורא לי בכל מקרה."
הלגה בהתה בבקי.
בקי קשקשה.
הלגה בהתה בבקי.
בקי קשקשה.
הלגה שאלה לאט לאט במבט מופתע: "מי זה מרקורי?"
בקי ענתה לה באיטיות יחסית- לסוס דוהר שלהקת זאבים רודפת אחריו: "מרקורי- הילד הנחמד עם הכנפיים. הוא אומר שהוא מאולימפוס. בטח מקום נחמד. אז את באה?"
אמרה בקי ומשכה בידה של הלגה אך היא לא זזה.
הלגה התחילה לחשוב למרות שבטנה מחתה על כך בקול רם. בקי הזאתי הייתה זרה שרק לפני שניה דרכה עליה בלי לשים לב, ועכשיו היא רוצה להאכיל אותה? ובמיוחד כל העסק הזה עם המרקורי הזה, ברור שהיא מטורפת.
היא הביטה בעיניה של בקי, עיניה של הלגה נפערו- הן היו כל כך צלולות ומלאות טוב לב.
תוך שניה היא נכנעה לאחיזתה של בקי.
"היא לא יכולה להיות רעה." חשבה לעצמה הלגה בזמן שבקי גררה אותה בריצה. בקי עצרה והלגה שאלה בקול חושש- היא לא ידעה מה יכל לעלות בראשה של האישה המוזרה. היא הפנתה אליה מבט צלול ואמרה: "מרקורי אומר ששכחת את אדוורד."
הלגה פערה את פיה מתדהמה, היא חזרה לאחור ואספה את אדוורד. "איך היא יודעת?" חשבה באימה. אך החליטה לא לשאול, עדיף לה לא להעיק על מי שנדיב עמה כל כך.
אחרי כעשרים דקות צעידה הם הגיעו לבית שלה- הבית הזה גם היה מוזר כמעט כמוה.
אפילו היה רשום בשגיאות כתיב על אחד הקירות: "בקי המשוגאט והתיפשה!" בקי דחפה אותה דרך החור שהיה כנראה הדלת לביתה.
הלגה פערה את פיה בתדהמה- האם בקי הייתה מכשפה?
הרצפה הייתה מכוסה צנצנות שונות ומשונות וכך גם החומר שבהן, אדוורד קרקר קרקור מבוהל והסתתר בשערה של הלגה.
"מרקורי אומר שהייתי צריכה לסדר את המקום, אבל בינתיים את יכולה לישון ולאכול פה."
הלגה הסתכלה על בקי המומה, ולא בגלל שחשדה שערמת קוצי דרדרים משמשת לה מיטה והוציאה החוצה שאלה שהטרידה אותה בדקות האחרונות:"אבל למה לך? את לא מכירה אותי!"
בקי רק חייכה ואמרה: "את רעבה, אז אני מארחת אותך עד שתמצאי בית. מרקורי חושב שזה עסקה הגונה."
בקי הגישה לה לחמנייה טרייה והלגה עטה עליו בגלל שהייתה כל כך רעבה.
האם היא מצאה מישהי שהיא לא אויבת?
חזור לדף הפן-פיקשן
|
