פן פיקשן
החלום הגדול ביותר - חלק ח'אדם רימון
17/01/2004 12:51 דראקו פקח את עיניו, והתמתח במטתו. הוא הביט ברצודי אור הזריחה על התקרה. השעה היתה רק חמש וחצי בבוקר. חדרו היה מסודר מאד ונקי, והשרה במקום אווירה קרה ומנוכרת. המראה שעמדה על השולחן שקפה לו את הנחש הגדול שישן בפינת החדר. הוא הביט בו בבהלה, ואז נזכר שערב קודם לכן, הוא קבל אותו במתנה מאביו. על השולחן שכבה חבילה עם ברכה מאביו. זאת היתה מתנת יום ההולדת שלו! אמנם יום ההולדת עבר מזמן, אבל אביו לא נתן לו מתנה. הוא לא עצר לקרוא את שתי השורות שהיו כתובות על פתקית הברכה וקרע את העטיפה במהירות. בפנים היתה תיבת עץ עתיקה בעלת מנעול קטן מכסף. הוא פתח את הקופסא, ותוכן הקופסא נגלה לפניו. הקופסא היתה מרופדת בקטיפה ירוקה ובתוכה שכב מכשיר דמוי ראש נחש, עשוי כסף גם הוא. הוא החזיק בחפץ וקרבו אל פניו, כשגילה, לפתע, פיסת נייר מרופטת שנחה בתחתית הקופסא. הדף היה, למעשה, דף הסברים על המכשיר:
"זהו מכשיר לחשש-דבר, אשר הופך מלחששנות לדיבור רגיל. באמצעות המכשיר ניתן להבין נחשים אך לא לדבר אליהם. כדי להפעילו יש להגיד את לחש: "סאשו-סושיו", וכדי לכבותו יש לחזור שוב על הלחש. מכשיר זה משמש בעקר לניהול שיחות עם נחשי הבסיליסק המבינים את רוב שפות הדיבור.........."
הדף עוד המשיך, אך דראקו לא המשיך לקרוא, אלא הלך מיד לנסות את המתנה החדשה. הוא הניח את המכשיר על השטיח הכהה וקרא את לחש ה-"סאשו-סושיו". ראש הנחש הכסוף החל לרטוט ואז לפתע הוא התעופף מול דראקו ועיניו ירוקות בורקות. דראקו נבהל, אך כשלא קרה דבר, הוא פנה אל הנחש. "נ....נחש?" גמגם דראקו. "בסיליסק, תתעורר." אמר דראקו. הבסיליסק החל לנוע באי נוחות ולזחול סביב דראקו, ואז השמיע מספר לחישות. "מה אתה רוצצצצצצה?" לחש הפסלון הכסוף. "אממ... אאה... רק רציתי לבדוק אה... לשאול איך הגעת אל אבא שלי..." גמגם שוב דראקו, נוכח המבט המאיים של הנחש. "הששששר, שששששר הקסססמים, נתן אותי לאביך..." ענה הנחש. "אה" אמר דראקו ולא ידע איך להמשיך את השיחה. לפתע הבזיקה בראשו המחשבה שאולי הנחש הזה קשור איכשהו לאוכלי המוות, אם הוא הבן של הבסיליסק. הוא פנה אל השולחן עליו עמדה המראה. השולחן היה שולחן עץ עתיק יומין ובשני צידיו היו מגרות עד לרצפה. הוא שלף את אלבום תמונות מתפורר מהמרגה הימנית התחתונה והוציא מתוכו תמונה בה נראו אנשים עומדים זקופים, לבושים ברדסים שחורים. על פניהם היה שרוי חיוך מרושע. אלה היו כמה בחורים ובחורות, שאת רובם דראקו לא הכיר. בצד ימין עמד אבא שלו, צעיר ב-20 שנה. על ידו עמדה בחורה אחרת, בגילו של לוציוס, בסוף העשור השלישי שלה. כל האנשים שבתמונה היו צעירים יחסית, מלבד האדם שעמד במרכז התמונה. הוא היה איש גבוה, כבן 45, שערו שחור ואפל כלילה, ושרביטו מוחזק בגאווה בידו. הוא קרץ לדראקו. היה משהו במבט של האיש שגרם לדראקו להרגיש חוסר אונים מסויים מולו, ונחיתות. דראקו מאד לא אהב את התחושה הזו ולכן מיעט להביט בתמונה, אך בכל פעם שעשה זאת, נגרמה לו אותה תחושה. בבית היו הרבה אלבומים, וכל האנשים שבתמונה נראו פעמים רבות בכל האלבומים, מלבד האיש הזה. זה היה מוזר בעיני דראקו. אבא שלו אף-פעם לא סיפר לו על האנשים האלו, מלבד למנות את שמותיהם, ועל האיש השחור כלילה בפרט, שאפילו את שמו לא סיפר לדראקו.
הוא פנה אל הנחש ושאל אותו אם הוא מכיר מישהו מהאנשים בתמונה. "את כולם" ענה הנחש. עיניו עברו מאיש לאיש בתמונה עד שנחו על האיש שבמרכז. הנחש נראה המום. עיניו התרחבו ביראה וראשו החל לנוע ימינה ושמאלה, אך עיניו נשארו ממוקדות על האיש במרכז. דראקו דיבר אל הנחש אך הוא לא ענה, הוא נראה כמהופנט. הוא קרא לנחש כמה פעמים, אך שוב הוא לא ענה. לבסוף, דראקו השליך הצידה את התמונה והנחש התמוטט בתשישות. הוא רק אמר, "האיש שבמרכז זה טום... הוא...." אך הוא לא סיים את המשפט וראשו נפל על הרצפה. דראקו תחב שוב את התמונה לאלבום, מבלי להביט בה ושם אותו במקומו. ההתנהגות הזו של הנחש בטוח קשורה לטום הזה, חשב לעצמו דראקו. הוא ירד למטה, למטבח, והכין לעצמו פרוסת לחם עם ריבת אוכמניות. הוא וויתר על כל טקסי הנימוס ופשוט אכל אותה בארבעה ביסים גדולים. לוציוס ירד במדרגות, ובירך את בנו בברכת בוקר טוב, שנראתה מלאכותית מאד. דראקו חכך בדעתו האם לשאול את לוציוס על טום, אבל החליט לחקור את הנחש לפני. אם אביו לא דיבר עליו לפני-כן, יכול להיות שהוא לא יהיה מרוצה כל-כך שהנחש מספר לו על טום.
כשדראקו חזר לחדרו הנחש עדיין היה ישן והוא לא חזר לדבר איתו באותו יום. דראקו יצא מהבית מוקדם, להסתובב עם חבריו, קראב וגויל, ולפגוש כמה ממעריצותיו. הוא חזר רק בערב הביתה, ודיבר עם הנחש ממש לפני השינה. הנחש לא דיבר על טום, וניסה להתחמק מכל שאלה עליו. דראקו הרגיש שהוא יכול לדבר עם הנחש על דברים שהוא לא יכול לדבר עליהם עם אף-אחד מה"חברים" שלו. עם החברים שלו הוא צריך להזהר כל הזמן לא "לעשות לעצמו בושות", הוא צריך לדבר רק על דברים שיעשו אותו מקובל. אמנם דראקו אהב להיות מקובל וחי ככה כל חייו, אבל הוא הרגיש חוסר עצום בחבר אמת, ולכן דיבר עם הנחש, למרות שהוא לא היה בטוח כמה הנחש יבין. הוא סיפר לו, על המריבות שהיו לו עם אבא שלו בחופשת חג המולד. לוציוס כעס עליו שהוא יוצא מהבית והולך בלי להגיד לו לאן, הוא ממש התפרץ עליו. דראקו הצליח רק בקושי להרגיע את אביו בחנופה, ואביו שכח מכל העניין, אך לדראקו נשארה הרגשה רעה בלב. הבית הזה כבר לא היה ממש בית בשבילו, רק החדר שלו, זה המקום היחיד שבו הוא מרגיש בבית, וגם זה בקושי. דראקו המשיך וסיפר שהוא מרגיש ממש ממש רע והוא כבר חושב לברוח מהבית.
הנחש הקשיב בעניין, ובסוף רק שאל: “מאיפה יש לך את התמונה ההיא של טום?”. נראה היה שהשיחה עם דראקו הרגיעה את הנחש בנושא טום, אבל דראקו הצטער שהפעם השיחה תפסיק בגללו, כי הוא לא זוכר מאיפה הוא השיג את האלבום. הוא חשב במשך מספר דקות ולבסוף הוא נזכר...
חזור לדף הפן-פיקשן
|
